<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן ק"ב</h1>
<h2>דף ל:</h2>
כשיעמוד אדם להתפלל ישהה מעט לכון את לבו ואל יחשוב במחשבה אחרת, כמו ששנינו בראש פרק אין עומדין, אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, כדי שיכונו לבם למקום. ואמרינן עלה בגמרא (לא, א): תניא: אין עומדין להתפלל לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך שמחה של תורה, שנאמר ועתה קחו לי מנגן וכו' (מלכים-ב ג, טו). וכל זה כדי לכון בתפלתו, כי אם לפני בשר ודם, כשישאל אדם צרכיו ממנו, הוא מפנה את לבו מכל מחשבות שבעולם, מה לעשות לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, היודע מה שבלבבות, שאינו חפץ במי שמתפלל לפניו ולבו בל עמו. ונאמר עליו, קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם (ירמיה יב, ב).
וגרסינן במדרש תהלים (סה, ד): נוראות בצדק תעננו וגו' (תהלים סה, ו). רבי חנינא בר פפא שאל לרבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב סכתה בענן לך מעבור תפלה (איכה ג, מד), אמר, שערי תפלה פעמים פתוחים, פעמים ננעלים. וכן אמר רבי יוסי בן חלפתא, ואני תפלתי לך ה' עת רצון (תהלים סט, יד), עתים מזמנים יש לה לתפלה. רבי ברכיה ורבי חלבו ורב ענן ורב יוסף בשם רב אידי אמרי שערי תפלה אינם ננעלין לעולם. בן עזאי ורבי עקיבא, חד מנהון אמר מי שהוא גומל חסדים יהא מבושר שתפלתו נשמעת, שנאמר זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד (הושע י, יב), מה כתיב בתריה ועת לדרוש את ה' (שם). וחורנא אמר איני כמבטל דברי רבי אלא כמוסיף עליו, ואני תפלתי לך ה' עת רצון, מיד, ענני באמת ישעך. בזמן שתפלתו של אדם בכונה היא עת רצון ותפלתו נשמעת.
ועוד (שם ה, ד) אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אמרי האזינה ה' בינה הגיגי (שם ה, ב), בשעה שיש בי כח לעמד לפניך בתפלה ולהוציא דבר מפי, אמרי האזינה ה', ובשעה שאין בי כח לעמד לפניך בתפלה, התבונן. כתיב (מד"ת קח, א): ויבא המלך דוד וישב לפני ה' (שמואל-ב ז, יח). וכי יש ישיבה לפני הקדוש ברוך הוא והלא אין אדם מתפלל אלא מעומד, אלא שיישב דעתו וכיון לבו בתפלה. אמר רבי שמואל בר נחמני אם כונת לבך בתפלה תהא מבושר שישמע תפלתך, שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך (תהלים י, יז). וכתיב כי עזרא הכין לבבו (עזרא ז, י). ויתן לו המלך כיד ה' הטובה עליו (שם שם, ו). ובחזקיהו כתיב כל לבבו הכין לדרוש את ה' (דברי הימים-ב ל, יט), וכתיב שמעתי את תפלתך וגו' (מלכים-ב כ, ה). אמר דוד, הואיל והוא כיון את לב ישראל, נכון לבי אלהים וגו' (תהלים נז, ח. קח, ב). אמר לו, אתה כונת לבך בתפלה אני אכין את כסאך, דכתיב וכסא דוד יהיה נכון עד עולם (מלכים-א ב, מה).
<h2>דף לא.</h2>
ושומע תפלת האדם שלבו נשבר ונדכה ומכון לבו בתפלתו, כדגרסינן התם, פרק אין עומדין, תנו רבנן המתפלל צריך שיכון את לבו. אבא שאול אומר סימן לדבר, תכין לבם תקשיב אזנך (תהלים י, יז).
<h2>דף לד:</h2>
ואם אינו יכול לכון את לבו בכל ברכות התפילה, יכון במקצתם, ועל כלם באבות, כדגרסינן בסוף פרק אין עומדין, תניא המתפלל צריך שיכון את לבו בכלן ואם אינו יכול לכון את לבו בכלן, יכון את לבו באחת. אהי, אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות. ואם אינו יכול לכון בשום דבר ממנה, יעזבנה עד שיפנה מחשבתו, כדגרסינן במסכת ערובין פרק הדר עם הנכרי (סה, א), אמר רבי חנינא כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יורה, שנאמר 'בצר על יורה'. רבי חנינא, ביומא דהוה רתח לא מצלי, אמר 'בצר אל יורה'.
